המודל מבוסס בשני צירים: סף נוירולוגי ומאפיין התגובות.

סף נוירולוגי מיוצג בין גבוה לנמוך, בהתאם לרמת התגובתיות של מערכת העצבים לגירוי חושי.

סף תגובה נמוך, מתייחס לתגובה מהירה של מערכת העצבים לגירוי חושי. בעלי סף זה, זקוקים למעט גירוי ובעוצמה נמוכה על מנת להבחין בו.

סף גירוי גבוה, מתייחס לתגובה איטית של מערכת העצבים לגירוי חושי. בעלי סף זה, זקוקים לעוצמה גבוהה של גירוי על מנת להבחין בו.

מאפיין התגובות לגירוי החושי נע ברצף מאקטיביות לפאסיביות.

מאפיין התגובות הוא אופן התנהגות האדם כתגובה לגירוי חושי, בציר הנע בין תגובה פאסיבית לתגובה אקטיבית. תגובה אקטיבית מתבטאת בהתנהגות מפצה, שמנסה להתאים את הגרייה בסביבה לדפוס החושי של האדם, כאשר תגובה פאסיבית מתבטאת בחוסר ניסיון לשנות את הגרייה בסביבה כדי שתתאים לדפוס החושי של האדם.

​

כתוצאה מכך, לפי Dunn, ניתן לאפיין ארבעה דפוסי התנהגות:

רגישות חושית (Sensitivity)- דפוס זה משקף סף תגובה נמוך עם התנהגות פאסיבית. בעלי דפוס זה הם ערניים וחדי אבחנה לסביבתם. בשל תגובתם המהירה לגירויים, הם עלולים להראות מוסחים ותנועתיים. הם לא יפעלו כדי למנוע מצבים של הצפה חושית.

הימנעות מתחושה (Avoiding)- דפוס זה משקף סף תגובה נמוך עם התנהגות אקטיבית. בעלי דפוס זה פועלים באופן אקטיבי על מנת להימנע מגירויים חושיים. הם אוחזים בשגרה, נרתעים משינויים וממצבים לא מוכרים ומעדיפים סביבות עם מעט גירויים.

רישום נמוך (Registration)- דפוס זה משקף סף תגובה גבוה עם התנהגות פאסיבית. בעלי דפוס זה נראים חולמניים ועייפים, הם עלולים להחמיץ גירויים ולהיות מנותקים מהמתרחש בסביבתם. הם לא יפעלו כדי להשיג גרייה חושית התואמת לסף תגובה שלהם.

חיפוש חושי (Seeking)- דפוס זה משקף סף תגובה גבוה עם התנהגות אקטיבית.
בעלי דפוס זה מחפשים הזדמנויות לחוות גרייה חושית, כך שתתאים לסף התגובה שלהם.

הם נראים בתנועה מתמדת, נהנים לחקור את סביבתם ולעסוק בהתנסויות חושיות. הם עשויים להראות נרגשים וחסרי זהירות. ולעיתים קרובות מתקשים בשמירה על מרחב אישי.

 

Dunn אינה מגדירה SMD כהפרעה אלא כתגובות של אנשים לגרייה חושית ביחס לטווח התגובתיות של אחרים.

Dunn פיתחה את שאלוני הפרופיל הסנסורי המותאמים למגוון גילאים, מפעוטות ועד למבוגרים, המבוססים על מודל זה.

* למודל יש השלכות על ההתערבות, כפי שיפורט בשיטת טיפול של Dunn.

​

​

​