בקרב ילדים עם SMD נמצא קושי בהשתתפות בפעילויות יום- יום (Bar‐Shalita et al., 2008).

הקשיים החושיים עלולים להשפיע באופן שלילי על ההתפתחות והיכולות התפקודיות של הילד (Bart et al., 2016; Ben-Sasson et al., 2010).

בנוסף, נמצא כי הקשיים החושיים אינם נעלמים לאחר גיל הילדות וממשיכים גם לבגרות, וכי חוסר טיפול ב SMD בילדות

עלול להוביל לקשיים חברתיים, רגשיים ונפשיים (Bar Shalita & Cermak, 2016; McMahon et al., 2019).

 

בקרב ילדים טיפוסיים, שכיחות ההפרעה מדווחת בספרות בטווח של 5-16% (Ahn et al., 2004; Ben-Sasson et al., 2009).

בקרב ילדים עם לקויות נוירו התפתחותיות (כגון: ASD, ADHD, DCD, מוגבלות שכלית התפתחותית, הפרעות רגשיות), שכיחות ההפרעה מדווחת בטווח של 40-80% (Lewin et al., 2014; Bruneau, 2010; Siemann et al., 2020).

​

להלן דוגמאות לסימפטומים לפי סוג התגובתיות לגירוי חושי, במערכות החישה השונות:

שמיעה, ראייה, ריח, טעם, מגע, וסטיבולרית, פרופריוצפטיבית וכאב.

התגובה לגירוי החושי משתנה מאדם לאדם לפי מאפיינים אישיים וסביבתיים, ועל כן קיימת שונות בסימפטומים ובעוצמתם בין אדם לאדם. 

​