הליך הטיפול בילדים עם SMD מתחיל בביצוע הערכה, מטרתה לסווג את הקשיים החושיים (אם ישנם) ולבחון האם הם משפיעים באופן משמעותי על תפקודו של הילד בחיי היום יום (לדוגמה: בתפקוד ADL, במשחק, בלימודים, בהשתתפות חברתית).

לצד הערכת הקשיים התפקודיים, חשוב להעריך את החוזקות של הילד (Miller et al., 2021).

ההערכה כוללת שימוש בכלי אבחון סטנדרטיים ולא סטנדרטיים (בר שליטא ואחרים, 2015):

1. ראיון עם ההורים/ עם הילד- לאיסוף מידע לגבי היסטוריה התפתחותית ועיסוקית/ סיבת ההפנייה 

2. שאלונים

3. תצפית (תצפית תפקודית בקליניקה/ בסביבות השונות הרלוונטיות לילד או תצפית על תגובות הילד בהשתתפות בפעילויות סנסוריות ספציפיות)

4. הערכת סביבה
    

ישנה חשיבות להערכת הקשיים החושיים הייחודיים לילד תוך התחשבות בסביבות ובהקשרים הרלוונטיים לילד ולמשפחתו (Dunn, 2014).

מומלץ למפות את הקשיים החושיים באמצעות עיסוקים וסביבה ספציפית בה נראים קשיים בוויסות החושי (Miller et al., 2021)

(לדוגמה: רגישות חושית טקטילית, ניכרת בזמן לבוש בהתארגנות בוקר).