​

עיבוד חושי מוגדר כיכולת להתמרה, סיווג ופענוח של מידע הנוצר מגירויים מהסביבה התוך והחוץ גופית.

ישנן שמונה מערכות חישה: שמיעה, ראייה, ריח, טעם, מגע (מערכת טקטילית), שיווי משקל (מערכת וסטיבולרית), תחושת המצב (מערכת פרופריוצפטיבית), וכאב.
מערכות החישה כוללות קולטני חישה, מסלולים עצביים, ואזורי מח הקשורים לתפיסה החושית.

מערכת העצבים הפריפרית אחראית על קבלת מידע מהסביבה והיא כוללת קולטני חישה הממוקמים במקומות שונים בגוף.

קולטני החישה מחולקים לכמה סוגים: Photoreceptors- קולטני ראייה. Chemoreceptors- קולטני ריח, טעם. Mechanoreceptors- קולטני מגע, שמיעה, שיווי משקל ופרופריוצפטיבית. Thermal receptors- קולטני חום/קור. Nociceptors- קולטני כאב. קולטני החישה של מערכות החישה נמצאים באיברי החישה: עיניים, אף, פה, אוזן ואוזן פנימית ובעור.

קולטני החישה של המערכת הפרופריוצפטיבית ומערכת הכאב נמצאים בכל אזורי הגוף, למעט במח, והם התשתית ל Interoception (Kandel et al., 2021). 

תהליך קליטת ועיבוד המידע החושי מורכב ממספר שלבים:

​

​

​

​

​

תהליך עיבוד המידע מערב מערכות שונות במח, העובדות בשיתוף פעולה. 

ישנם מספר מבנים מרכזים המשוערים בתהליך של ויסות חושי:
מערכת הפעלה רשתית Reticular Activating System (RAS) ממוקמת בגזע המח ותפקידה לקבל את המידע מכל מערכות החישה (מלבד ריח) ולדאוג לסינון המידע הנכנס ולוויסות רמת העוררות. לאחר מכן, המידע נשלח לעיבוד במערכת העצבים המרכזית (Kandel et al., 2021).
מערכת העצבים האוטונומית Autonomic Nervous System כוללת שתי תת-מערכות: מערכת סימפתטית (מעוררת תגובות) ומערכת פראסימפתטית (מעכבת תגובות, מרגיעה), שתי תת-מערכות אלו עובדות בתיאום ואחראיות על תגובות מידיות, בעתות חירום ודחק, על מנת להביא לניטור ואיזון של מערכות הגוף (Kandel et al., 2021).

כאשר אין סינון יעיל של ה RAS, וכאשר מערכת העצבים המרכזית מעבדת גירוי שאינו מזיק כמסוכן, המערכת הסימפתטית מעוררת תגובות כמו: מתח, חרדה ו/או fight or flight. בזמן זה, תפקידה של המערכת הפראסימפתטית הוא להחזיר את הגוף למצב רגיעה.

​

בקרב ילדים עם SMD, נמצאה פעילות נמוכה יותר של המערכת הפראסימפתטית בהשוואה לאוכלוסייה הבריאה (Schaaf et al., 2010), דבר העלול להתבטא בהתנהגויות כמו: פחד, קושי בהירגעות, שינויים תכופים במצב הרוח ותוקפנות בתגובה לגירוי החושי (Schrepf et al., 2018). המשמעות הרגשית והזיכרון לגירוי החושי נרשמים באמיגדלה, הנמצאת במערכת הלימבית, מה שעלול ליצור התנהגויות של הימנעות מגירוי חושי בעתיד (Siegel & Sapru, 2015).

בנוסף לממצאים במערכת העצבים האוטונומית, ישנם ממצאים גם במערכת העצבים המרכזית. בקרב ילדים עם SMD, נמצאה ירידה במבנה החומר הלבן במח (בעיקר באזורי מח אחוריים), בהשוואה לאוכלוסייה הבריאה. בנוסף, נמצאה הלימה בין כמות החומר הלבן לבין חומרת הסימפטומים ההתנהגותיים בSMD

(Owen, 2013).